התשוקה שלי לתחום
נכנסתי לזה כי חייתי את זה מבפנים. את הרעש בראש לפני הטיסה, את הפחד שלא אמצא את האנשים שלי ואת החשש להרגיש בודדה, אני מכירה מהחיים שלי. ולכן זו השליחות שלי: ללוות בנות מהפחד הזה אל הטיול שלהן, עם ביטחון ובחירה.
אז למה זה עוד לא קרה?
כבר את מדמיינת את עצמך עולה על המטוס ליעד החלומות שלך.
ואז עולה המחשבה:
ומה אם לא יהיה לי מספיק ביטחון?
מה אם אני ארגיש בודדה?
מה אם יקרה לי משהו?
מה אם לא אכיר שם חברים?
מה יגידו עליי בבית?
מה אם לא יהיה לי מספיק כסף?
מה אם אגלה שזה בכלל לא בשבילי?
אז את אומרת לעצמך: "אני אחכה לרגע המתאים."
"אחרי התואר." "כשאחסוך עוד קצת." "כשמישהי תצטרף." "בשנה הבאה."
עוד לא פגשתי מישהי שהתחרטה שטיילה יותר מדי.
רק כאלה שהתחרטו על מה שלא עשו. ואני לא רוצה שזו תהיי את.
את לא צריכה להיות אמיצה יותר.
את צריכה להגיע מוכנה.
ואת לא צריכה לעשות את זה לבד.
